כשאחד מבני הזוג מתלונן ש"אין ביננו אינטימיות", למה הוא מתכוון?
בדרך כלל בן הזוג שמתלוננים בפניו לא מבין עד הסוף במה מדובר. כשהתלונה היא "כל הבית והילדים עליי, אותך זה לא מעניין…" אז ניתן להבין שנדרשת הגברת הפעילות בתחומים אלה.
אז נדמה לי שהדבר הראשון המתבקש כתגובה על "אין ביננו אינטימיות" היא לברר במה מדובר? מה הצורך? מה מצופה ממך?
אינטימיות בראש ובראשונה היא שפה שמשלבת את עולם המחשבות ועולם הרגשות. אדם באינטימיות מתבקש לזהות את רגשותיו ומחשבותיו בהתבוננות פנימה (התבוננות לתוכו). את הדרך לזיהוי ואת ההתבוננות פנימה צריך ללמוד. יש מי שיוצא מבית הוריו ודובר את שפת האינטימיות ברמת "שפת אם" ויש מי שלא שמע אודותיה כלל.
היכולת לאינטימיות מתפתחת בשנות החיים הראשונות ועל מנת להבין את היכולת של מישהו, נכון יהיה לבדוק את שפת האם שלו בכל הנוגע לאינטימיות.
הקשר הראשוני עם אמא או מבוגר מטפל בינקות מלמד אותנו את בסיס היחסים = קרבה ובטחון. בשלב הינקות נוצר אצל כל אדם דפוס התקשרות. בדפוס התקשרות בטוחה מתבססים יחסי אמון ובטחון בין הילד להורה. התקשרות בטוחה בינקות מאפשרת יכולת להרגיש אינטימיות בבגרות ולשהות בה ללא רתיעה או חשש. בהתקשרות חרדה אין אפשרות לתחושת בטחון והפחד מנטישה/ פגיעה/ ניצול יהיו תמיד באופק. בהתקשרות נמנעת כל קירבה לאדם אחר יוצרת אי נוחות והנוחות המיטבית היא בלבד. בדרך כלל סוג התקשרות זה מתפתח כשההורה או המטפל בינקות לא מאפשר קיום נפרד – הקשר חודרני/ פולשני/ ביקורתי/ קרוב מדי/ מגונן מדי/ חסר גבולות עד כדי התמזגות. סוג התקשרות זה יוצר אצל המבוגר חרדה מאובדן עצמי בקשר.
בהתקשרות חרדה ונמנעת כל חשיפה עצמית והתקרבות מתפרשות כסכנה קיומית כך שאינטימיות אינה באה בחשבון.
ברמה הפילוסופית אינטימיות באה לנחם אותנו על הבדידות הקיומית. אינטימיות היא קרבה נטולת ביקורת עם הרבה הבנה והתבוננות הדדית. במצבים אינטימיים נוח לאדם עם עצמו (נפשו וגופו) ונוח לו עם האדם האחר. נוחות להיות במקום בו קיים היפה לצד המכוער, החזק ולצד החלש, הבריא לצד החולה והנורמלי לצד הסוטה.
אינטימיות היא התחושה שבסדר לך עם עצמך על כל חלקיך ונוח לך להיות אותנטי בנוכחות האדם האחר.
כל אלה מצויים בנו ובאחרים במינונים שונים, בזמנים שונים ובעוצמות משתנות.
באינטימיות אנחנו מתפשטים מההגנות שלנו ונשארים חשופים מול אדם אחר. חשיפה כזאת עלולה להפחיד ולהביא אותנו למצב פגיע. האינטימיות דורשת מאתנו להניח בצד אגו/ כוחנות/ וכחנות/ שתלטנות/ לוחמנות.
אינטימיות למתחילים היא התבוננות פנימה והכרת העצמי. לא תמיד אדם מכיר את עצמו ולעיתים גם כשמכיר אינו מנוסה ומיומן לתרגם את עצמו ואת מה שבו למילים.
בזוגיות אנחנו שואפים ליצור מערכת יחסים רגשית שמאפשרת לנו להיות אותנטיים – להיות באופן מלא עם החלקים החיוביים והשליליים. כל מה שמצוי בנו שאנחנו נמנעים מלגעת בו, לדבר עליו ולאוורר אותו, בסופו של דבר "מחמיץ" בתוכנו. את ה"חמיצות" קשה לנו לסחוב והקושי מתגבר עם הזמן. אלה יכולות להיות חרטות/ פחדים/ זכרונות וגם למרבה ההפתעה הצלחות. למה לשמור לעצמנו הצלחות אתם שואלים? כי אנחנו לא בטוחים שיפרגנו לנו או/ו יש לנו נסיון עבר רע בחשיפת הצלחה או/ו אנחנו חוששים שיחשבו עלינו שאנחנו מגזימים או חולמים על דברים לא אפשריים. אנחנו חוששים לעורר קנאה ו"עיניים לא טובות" שיתבוננו בנו.
אז להיות באינטימיות אומר תמיד לקחת סיכון אבל אחרת איך נהיה משמעותיים בחייהם של אחרים או איך הם יהיו משמעותיים בחיינו? אפשר לחיות חיים שלמים מבלי לקחת סיכונים אבל איזה חיים הם אלה?
איך נדע לאהוב, להתרגש, להיפגע, להשפיע, להשתנות, להתגבר מבלי לקחת סיכון ולרגעים להיות "חשופים בצריח"?
