מקור המילה הוא ביוונית:
- מונו = יחיד
- גמוס = נישואין
מונוגמיה היא זוגיות בלעדית, כשהבלעדיות היא מינית, אינטימית ורגשית.
רבים סבורים שמקור המונוגמיה האנושית (כי מונוגמיה יש גם אצל בעלי חיים, אבל על זה – בפעם אחרת…)
טמון בתקופת הינקות:
תינוק נולד לתוך מציאות של תלות מוחלטת באמו. הוא נולד חסר אונים.
הוא לא יכול להגיע בכוחות עצמו לפטמות של אמא ולאכול. הוא לא יכול לחמם את עצמו כשקר לו.
אם אמו תחליט לא להאכיל אותו או לא לכסות אותו – הוא ימות.
הטיפול בתינוק דורש מהאם הרבה מאד. כדי להבטיח שתהיה לה מוטיבציה לכך, היא מפתחת תפיסה אמהית – היא חשה שגורל התינוק חשוב לה כמו גורלה שלה.
ה-"ביחד" המוחלט הזה של אמא ותינוק הוא מקור לגעגוע לכל המשך חיינו.
ה-"ביחד" הזה מייצג שתי אמירות מאד משמעותיות:
- אני מרכז עולמה של אמא שלי.
- אמא אוהבת אותי ללא תנאים. לשם קבלת האהבה שלה אני לא נדרש לתת משהו בתמורה. גם כשאני בוכה, מעיר אותה בלילות, מנדנד… היא מטפלת בי ואוהבת אותי באותה מידה.
קיימות תפיסות פילוסופיות ופסיכולוגיות שרואות בקיום יחסי מין חיפוש אחר ה-"ביחד" הזה. חזרה אל חיבור מוחלט.
כאילו מרגע שמופרת הבלעדיות שלי ושל אמא שלי – אני חווה בדידות וניכור.
הצורך הזה לברוח מתחושות הבדידות גורם לנו – גם כבוגרים – לחפש קשר שבו לצד השני יהיה אכפת מגורלנו כמו מגורלו שלו.
מחפשים מישהו או מישהי שיבינו אותנו גם בלי מילים, כמו שאמא הבינה אותנו.
קשר אידיאלי. קשר של שניים השזורים אחד בשנייה.
וכשמגיע בן או בת הזוג לחיינו, אנחנו מצפים ממנו שימלא את כל מחסורנו – הגשמי, רגשי, נפשי, יצרי…
מכיוון שזאת ציפייה לא ריאלית, אט אט חודרים לחיינו האכזבה והכאב.
הבלעדיות שבמונוגמיה אמורה לתת לאנשים איזשהו סוג של ביטחון, שעל בסיסו נוצרת שגרה ושלווה לכאורה.
למה לכאורה? כי אנו נוטים לשכוח שבני זוגנו לא באמת שייכים לנו ולמעשה אין לנו שליטה מכל סוג שהוא על מעשיהם ובחירותיהם.
החיים במקום השגרתי והשליו לכאורה "מרדימים" אותנו.
אנחנו מתייחסים לזוגיות כמובנת מאליה וטועים להניח שביום חתונתנו הובטחה לנו תשוקה, אהבה וחברות לכל החיים.
הקשר המונוגמי הבלעדי מאפשר "מיקור חוץ" בנושאים רבים, מתוך הבנה שבני הזוג לא אמורים לספק לנו את כל מה שאנו רוצים או צריכים.
למשל – אם את חובבת מוסיקה קלאסית ובן זוגך לא מתחבר, אין מניעה שתלכי לקונצרטים עם חברה.
ואם אשתך לא אוהבת אלכוהול ובילוי בפאבים, אין בעיה שתצא עם חברים.
אבל בשני תחומים "מיקור חוץ" אסור במונוגמיה:
- קשר אינטימי רגשי
- קשר מיני
ממתי זה? מאז ומתמיד?
לא ממש.
לא תמיד בני אדם קידשו את המונוגמיה. העולם העתיק היה ברובו פוליגמי (עד כדי כך שלמלכים מסוימים היו גם אלף נשים…)
הדגם המונוגמי שמקובל כיום הופץ בעולם בעיקר על ידי הרומאים ואחר כך על ידי הנצרות בכל מושבה שכבשו.
מטרת המונוגמיה מבחינת הכובשים הייתה ליצור יציבות ושקט. לא היה שם קצה חוט של מחשבה על אהבה…
ככל שתנאי המחייה קשים יותר בחברה כלשהי, כך המונוגמיה נפוצה יותר. כשקשה להשיג מזון וקורת גג, נדרשים אבא ואמא כדי לדאוג לילד שישרוד.
לעומת זאת – ככל שתנאי המחייה טובים יותר והמציאות מספקת חופש ושפע וככל שהדת פחות דומיננטית, כך המונוגמיה נחלשת.
לכן, סביר להניח שמונוגמיה אינה קשורה רק לטבע האדם, לבחירותיו או לאהבת אמת.
היא קשורה לא פחות למבנים חברתיים. למוסכמות.
ובכל זאת, מונוגמיה כיום היא העיקרון הנפוץ ביותר בעולם בקשר זוגי.
אז מה קורה לנו כשאנחנו מוצאים את "האחד" או "האחת" שלנו?
מהו ההסכם שאנחנו יוצרים בינינו?
מהו החוזה הזוגי המונוגמי?
על כך בפרק הבא.
